האירוע המרכזי שאני בחרתי הוא: כשמיכאל ודפנה מנסים להשאיר את דפנה בארץ. הם בבית הנטוש לאחר שדפנה הייתה בבית שלה צעקה על אמא שלה שהיא רוצה להשאר ורצה ישר למיכאל לספר לו מה קרה, דרורה הגיעה לפתע לבית. ודפנה התחילה להתווכח איתה שאין סיכוי שהיא טסה איתה, מיכאל מאוד פחד שדרורה תתחיל לצעוק ולהעיף דברים אבל להפתעתו היא הייתה מאוד רגועה, אבל עדיין המצב היה מאוד מביך בשבילו, הוא רצה ללכת, אבל דפנה לא נתנה לו. והחזיקה לו את היד, זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא מחזיקה לו את היד הוא היה מאוד נרגש, הוא לא ציפה לזה, הוא לא דמיין שזה יקרה. דרורה התחילה לבכות ואז מיכאל הבין שיש בה גם צדדים טובים ונעימים, וכמובן שגם דפנה בכתה ואפילו גם מיכאל. דולב וזוהר הגיעו, לא הבינו למה דרורה שם, דרורה הסתכלה עליהם והלכה, מיכאל ודפנה סיפרו להם שהיא נשארת. הם קפצו בשמחה גדולה. וכך מיכאל ודפנה נהיו זוג.
לדעתי האירוע הזה הוא המרכזי בסיפור כי מגלים צדדים טובים בדרורה והחברות עם מיכאל ודפנה מתפתחת והם מחזיקים ידיים שזה צעד גדול בשביל מיכאל. מיכאל מגלה סיפורים וצדדים אצל דרורה ואצל דפנה, חדשים. ובסוף כולם מאושרים! לדעתי הקטע הזה הוא מרכזי ולמעשה העלילה מתפתחת ונסובה סביבו וזה בעצם קטע השיא של הסיפור, ובנוסף על כך כל הדמויות מתקבצות בנקודת שיא זו.
אירוע מרכזי- בחרתי באירוע בו אנה מחליטה לתבוע את הוריה על כך שבחרנו בשבילה והביאו אותה לעולם למטרת הצלת חייה של קייט. במשפט האמת יצאה לאור.. אנה חושפת בפני הוריה, השופט, והקהל כי לא היא זו שרוצה להפסיק את העזרה לקייט אלא קייט עצמה- קיט רוצה למות ולא להזיק לאף אחד, רוצה שאנה תחייה בחופשיות ותעשה מה שהיא רוצה ותגדל כמו כל ילדה.. היא מבקשת מאנה שתעשה את זה עבורה. בהמשך המשפט אנה מספרת כי יום אחד נכנסה לחדר והבחינה בסימני התאבדות של קייט, אנה שאלה את קייט מדוע עושה זאת? ובתגובה ענתה לה כי נמאס לה לחכות למוות ושהרסה למשפחתה את כל החיים. כאשר אנה סיימה לספר את הסיפור אמה פרצה בבכי וטענה כי זה שקר ושאלה מדוע לא ידעה על כך? אנה ענתה כי קייט טענה שאם היא תהרוג את עצמה היא תהרוג גם את אמא שלה. בחרתי באירוע זה כי הוא ריגש אותי, והוא מלא ברגשות מעורבים. בנוסף נורא הופתעתי לגלות כי קייט עומדת מאחורי זה ורוצה בכך.
אירוע מרכזי- ליהי זולטה: האירוע המרכזי שבחרתי הוא מותה של סבתא טיפר (סבתה של הדמות המרכזית-קיידנס). קיידנס מתחילה להיזכר בזה ולהעלות זיכרונות על המוות. סבתא טיפר מתה מהתקף לב, מספר חודשים לפני שקיידנס הייתה בת 15. קיידנס מספרת שהיא הייתה ביקורתית ולפעמים הפלתה בין הנכדים, אך אנו יכולים להבין את הישירות של הכותבת שהיא מנסה להעלות את המודעות של "הסבתא הגזענית" שמעדיפה נכדים, קרובים ומכרים לבנים. האובדן של טיפר היה קשה לה מאוד, באחד מהימים קיידי פשוט נזלה והייתה אובדן נוזלי .." הראש והכתפיים שלי נמסו ראשונים, ואז הירכיים והברכיים".." סבתא שלי נעלמה לנצח, אע"פ שעדייין הרחתי את בושם השאנל שלה מהבדים., היא נזכרה בסבתא כשהייתה בחדר המלאכה. אבל אמא שלה מצאה אותה והכריחה אותה להתנהג נורמלי, כאילו הכל כרגיל, כיאה לבני משפחת סינקלר. קיידי פשוט התחילה להתגונן מהכאב בעזרת השתיקה ולא לדבר על טיפר, כדי לא להזכיר את האובדן, והיא עשתה זאת ביסודיות רבה. לפי דעתי אירוע זה הוא מרכזי, כיוון שהאובדן הגדול והטרגי הזה למשפחת סינקלר, נראה שהפריע רק לקיידי, היא כל כך התגעגעה אליה, והתאבלה עליה, וניסתה להיזכר עליה, אבל אמא שלה פשוט דחקה את האובדן הזה לפינה, כדי שקיידי תחזור להתנהג כרגיל ולא תתנהג "מוזר" . אני חושבת שהאובדן מאוד השפיעה על התפתחות הלילה כי קיידי התנהגה כמו רובוט ופשוט מחקה את העצב שעל פניה כדי שלא תתנהג שונה. אמא שלה נשמעה לי לפי דעתי כמו סוג של מכונה חסרת רגשות, למרות שהיא בת משפחה, היא הייתה הסבתא שגידלה גם את הבת שלה וזה פשוט לא הזיז לה. האירוע הזה השפיע מאוד על רוב הדמויות שבספר במיוחד על קיידי, שבעצם הפנימה את האובדן ולא נזכרה בו, ולא התגעגעה לסבתה,כי פשוט היא הייתה צריכה להתנהג נורמלי, היא פשוט דחקה את רגשותיה. וזה השפיע על האופי שלה ועל התנהגותה, במהלך השנים.
התרחש פיגוע ברחוב יפו שבירושלים שלושה מחבלים ירו אל עוברי אורח שהלכו ברחוב רינת באה לחדר האוכל בפנימייה וסיפרה על הפיגוע מישהו הלך להביא רדיו לחדר האוכל וכולם שמעו את הפרטים המדויקים של הפיגוע מישהו אמר משהו על הערבים ונאדיה הרגישה שכולם מסתכלים עליה. נאדיה ברחה משם כי היא מאוד נעלבה ממה שאמרו בחדר האכל ורצתה לעזוב את מפנימייה היא רצה לחדר שלה ובזמן שארזה את דבריה בכעס נאדיה לקחה את הדברים שלה והלכה אל תחנת האוטובוס שהיתה ממול הפנימייה. המדריך אודי ראה את נאדיה יוצאת מהפנימייה ולקח את האופניים שלו ונסע במהירות לשכנע את נאדיה לחזור אל הפנימייה. אודי אמר לה שלא תיתן למקרה הזה להרוס לה את החלום ושיקרו מיקרים דומים לזה עוד המון פעמים והיא צריכה להיות חזקה ולהתמודד איתם , בסופו של דבר נאדיה השתכנעה וחזרה אל הפנימייה . אירוע זה הוא אירוע משמעותי בסיפור כי הוא כמעט גרם לדמות המרכזית בסיפור לוותר על החלום שלה.
האירוע המרכזי שבחרתי הוא האירוע שמתחיל את כל הסיפור, כאשר כריסטופר רואה את הכלב וולינגטון שוכב על הדשא בחצר של שכנתו, גברת שירס, עיניו היו עצומות וקלשון היה תקוע בגופו. כריסטופר ניגש אליו ונגע בו, והבין שהוא מת. כריסטופר ליטף את הכלב ושאל את עצמו מי עשה זאת, ולמה שמישהו יעשה דבר כזה. כריסטופר שלף את הקלשון מגופו של וולינגטון וחיבק אותו, הוא שם לב שמהחורים שעשה הקלשון, נוזל דם. לאחר כמה דקות בהן כריסטופר חיבק את הכלב הוא שמע את גברת שירס צורחת וראה שהיא רצה לכיוונו. היא צעקה "חתיכת חרא, מה עשית לכלב שלי?" ו"תעזוב את הכלב, אלוהים, תעזוב כבר את הכלב הזה." אז כריסטופר עזב את הכלב והתרחק טיפה וכשגברת שירס החלה לצרוח שוב, הוא דם את כםות הידיים שלו על אוזניו, עצם את העיניים והתגלגל קדימה עד שגופו התקפל כמו כדור. ולאחר מכן הגיעו שוטרים שחשדו שכריסטופר הוא הרוצח, השוטר תפס בידו של כריסטופר ובגלל שכריסטופר לא אוהב שנוגעים בו הוא הרביץ לשוטר. אז השוטר לקח אותו לתחנת המשטרה, שם חקרו אותו והבינו שכריסטופר הוא לא הרוצח של וולינגטון ואביו לקח אותו משם. בחרתי באירוע הזה מכיוון שהוא בעצם מה שהספר מבוסס עליו ולדעתי זו נקודת המפנה, מכייון שאחרי האירוע הכל התחיל לאט לאט להשתבש והמציאות השתנתה, עד שבסוף הספר, מה שהיה בהתחלה השתנה מן הקצה אל הקצה, והאירוע הזה הוא מה שגרם לכך.
האירוע המרכזי אשר בחרתי הוא אירוע שמופיע יחסית בתחילת הסיפור. כשד"ר ברוייר הנודע מסכים להיפגש עם פרופסור ניטשה,פילוסוף מבריק אשר בתחילת דרכו. בחרתי באירוע הזה כאירוע המרכזי מכיוון שאם הוא היה אומר ללו סלומה שהוא לא מסכים להיפגש עם ניטשה כל הסיפור הזה לא היה קורה ניטשה לא היה פוגש את ברוייר ושתיהם היו פוגעים בעצמם ניטשה עם נטייתו להתאבדות וברוייר עם אהבתו לברטה (בעבר מטופלת שלו). כאשר הוא מסכים להיפגש עם פרופסור נישה הוא פותח עולם שלם של אפשריות להמשך.
האירוע המרכזי מהספר שאותו בחרתי הוא המפגש הראשון בין טין-ווין למי-מי: טין-ווין בדיוק התנסה בללכת לבדו מחוץ למנזר בפעם הראשונה ועקב אחרי קולות של פעימות שהוא שמע,הוא נעצר במקומו ושאל:"האם יש כאן מישהו?" הייתה זו מי-מי שענתה לו שהיא ממש מול רגליו ושהוא עוד מעט נופל עליה.טין-ווין שאל אותה מה מה והיא ענתה לו.לאחר מכן ניסו השניים לברר מאיפה מגיעות אותן הפעימות שאותן שומע טין-ווין ומתאר כקטנות ועדינות אך ברורות.הוא התקרב אל מי-מי והבין שאלו הן פעימות לבה שאותן הוא שמע ממרחק.מי-מי לא מאמינה לטין-ווין שהוא הצליח לשמוע את פעימות לבה ממרחק כה רב.הקול של אמה של מי-מי קוראת לה קטע את השיחה בניהם ומי-מי נאלצה לעזוב. בבחרתי בקטע זה כי הוא קטע מפתח לשני הנושאים המרכזיים בספר,הוא הקטע בו התחילה מערכת היחסים בין טין-ווין ומי-מי ובנוסף הוא גם הקטע בו טין-ווין התנסה לראשונה בהקשב לפעימות לב,יכולת שמתפתחת אצלו בהמשך הספר.
"ערים של נייר" ג'ון גרין האירוע המרכזי בסיפור: האירוע המרכזי בסיפור שבחרתי הוא: ההעלמות של מרגו. לאחר ליל הנקמות שעברו מרגו וקיו ביחד, מתעורר קיו בבוקר, מבולבל ומלא תקוות למצוא את מרגו בבית הספר ולהעביר איתה חוויות, לשבת איתה בהפסקות ולהיות לה חבר טוב ואף יותר מזה. אבל ככל שהזמן עובר תקוותו נעלמת וכך באות גם חששות. שמועות מתפשטות ואומרות שמרגו נעדרת, או יותר נכון ברחה. קיו מגלה במקריות רמזים שהשאירה מרגו לאחר שנעלמה ומחליט לצאת למסע בעקבותיה. לפי דעתי זהו אירוע מרכזי מכיוון שכל העלילה המרכזית והתהליכים שעוברות הדמויות סובבים סביב האירוע הזה והתוצאות שלו: מתחילת הסיפור ועד סופו קיו מספר על אהבתו למרגו, על כמה שהיא מיוחדת ומדהימה מבחינתו ועוד תיאורים שמאדירים אותה. כאשר היא נעלמת אחרי לילה שמשאיר בקיו כל כך הרבה תקוות להמשך ידידות ביניהם (ואולי מעבר) היא מחדירה בו דאגה, חששות וסקרנות רבה מה שגורם לו להתחיל מסע חיפושים שאולי גובל במעט אובססיביות ל "מרגו הפנטזיה" שאליה הוא כל כך כיוון. החל מאירוע זה ועד סוף הסיפור מסע החיפושים משפיע רבות על מספר דברים : ראשית, על קונפליקטים בחברות שבין קיו בן ורדאר. מצד אחד חבריו רוצים להתקדם בחייהם ולהשתחרר מנטל החיפוש אחר מרגו של קיו עליהם ומצד שני, הם לא רוצים לנטוש את קיו שזקוק לעזרה במציאת פתרון התעלומה שמושכת אותו כל כך. הם רבים, משלימים ומבינים שהם צריכים לקבל אחד את השני, עם כל הבעיות והרצונות. שנית, יש השפעה על התקשורת של קיו עם העולם- הוא כל כך חפץ למצוא אותה שהוא ייסע עד סוף העולם כדי להביא אותה. הוא מתנתק פתאום מפעילויות חברתיות – המחשבות שלו סובבות סביב דמותה של מרגו, הוא משקר להוריו, מחסיר מבית הספר ואפילו מבריז מטקס הסיום. דברים שלא נהוגים לאופי החנוני והשמרן שלו. בנוסף לזה, ההעלמות של מרגו משפיעה במיוחד על התהליך של קיו עם עצמו. מלבד זאת שבמסע החיפושים הוא מגלה על דמותה של מרגו דברים אחרים מאשר היו בדימיונו, הוא מגיע למצבים חדשים כאדם ולתובנות עמוקות שלא ידע על עצמו ועל היחסים שלו עם מרגו : על איך שייחס לה חשיבות כל חייו, על איך שניהל את חייו ומה ההעלמות והחיפוש אחר מרגו עשו לו ואיך זה עיצב אותו קצת אחר. לסיכום ניתן לראות שהאירוע משפיע על תהליכים פנימיים, על תובנות , על תהליכים חברתיים – התקשורת של קיו עם העולם ועל מעמדה של החברות בין קיו וחבריו.
יעל פרדו האירוע המרכזי שבחרתי על הספר "קיץ אחד ביחד": האירוע המרכזי בסיפור הוא "המריבה הגדולה". המריבה הגדולה פרצה מסכסוך של החבורה של ענבל לבין החבורה של אלינור. מההתחלה ענבל לא אהבה את אלינור, כל הזמן היו הערות עוקצניות ביניהן. הכל התחיל בזה ששירן חשבה לחבל לאלינור בשערה שכל כך אהבה, אז היא החליפה את הקרם שיער שלה במשחת נעליים. אלינור השתמשה "בקרם לשיער", והתוצאות היו מזעזעות - התלתלים כבר לא היו תלתלים. "התסרוקת המפוארת שבה התגאתה ובעזרתה שבתה בנים רבים כל כך, נראתה כמו ספוג ענקי וקרוע. התלתלים המבולגנים היו פרועים, נוקשים ומשומנים, בחלקם דבוקים זה לזה ובחלקם נפוחים. הם היו מרוחים במשהו לבן שהעמיד את כל השיער בזוויות משונות" (עמוד 404). לאחר מכן, בזמן שיעור ספורט, בחדר הלבשה, אחת מחברותיה של אלינור הכניסה את השפופרת של ה"קרם" לתיקה של ענבל. ברגע שענבל לקחה את התיק שלה, השפופרת נפלה מתיקה וכמובן שאלינור ראתה וישר האשימה את ענבל שהחליפה את הקרם במשחת נעליים. לאחר מכן, אלינור עקצה את ענבל בארסיות "את חושבת שתצאי מזה בשלום?", "חכי חכי מה שמחכה לך"," אני מודיעה לך בביטחון שכדאי לך להיזהר". גם ענבל לא שתקה, היא אמרה לאלינור שהיא מרחמת עלייה. שהאהבה בין תומר לאלינור היא לא אמיתית. "בנים אוהבים אותך רק בגלל ההצגות שלך. אף בן לא אהב ולא יאהב אותך בגלל מי שאת באמת" (עמוד 406). אחרי התקרית בחדר ההלבשה שרר מתח נוראי עד שארית היום בין כל תלמידי הפנימייה. היריבות בין אלינור וענבל צברה תאוצה ביום שלמחרת. אלינור וחברותיה הפיצו רכילויות מרושעות על ענבל. ענבל לא התרגשה, היא בטחה בחברותיה ובשאר הילדים שלא יאמינו לשמועות שאלינור הפיצה. בית הספר היה מפולג לשני מחנות ותומר היה בניהם, מכיוון שהיה חבר של אלינור אך גם היה נאמן לענבל. לאחר שענבל יצאה מארוחת הערב, חיכו לה אלינור וחמשת חברותיה ועוד כמה בנות מהשכבה, שחסמו את דרכיה. אלינור רצתה שענבל תתנצל, אך ענבל דבקה באמת שלה ולא התנצלה.לאחר מכן, חברות נוספות של ענבל באו לצד שלה והתייצבו לידה. אלינור ביקשה שוב שענבל תבקש סליחה וענבל סירבה לבקש. אלינור התעצבנה ודחפה את ענבל, ענבל החזירה וכה נוצר אלימות, משיכות בשיער, קללות, מכות בין שתי הבנות ובין שתי החבורות. לאחר מכן כל ילדי פנימיית הקיץ באו לראות את המכות בין השתיים. תומר עמד במקומו, הוא הביט משותק באלינור וענבל ששרטו, היכו ודחפו זו את זו. אלינור קראה לתומר שיבוא לעזור לה אך במקום לעזור לאלינור, הוא זינק ממקומו והספיק לתפוס את ידה של אלינור רגע לפני שעמדה לנחות על פניה של ענבל. תומר רתח על אלינור ונפרד ממנה מול כל בית ספר. יותר מאוחר בערב, ענבל הלכה לתומר שניגן בסקסופון אבל הם לא דיברו. תומר ניגן וענבל שתקה. בסופו של דבר, תומר לא דיבר יותר עם אלינור, חוץ מחמשת חברותיה של אלינור כל בית הספר היה בעד ענבל. ענבל לא דיברה יותר עם אלינור, והחבורה התגבשה יותר. לדעתי אירוע זה הוא המרכזי בסיפור מכיוון שהוא השפיע על כל אחד ואחד מילדי הפנימייה, וכל אחד לקח בו חלק. בנוסף, עד אותה מריבה, לא קרו דברים רעים, הכל התנהל על מי מנוחות, והאירוע הזה היה הקש ששבר את גב הגמל, והפר את השגרה. הוא גרם למקומם ומעמדם של אנשים להשתנות. מעמדם של חלק ירד ושל חלק עלה. האירוע הזה גרם לשינוי קיצוני בפנימייה מהבחינה החברתית. המסר שאני לקחתי מהאירוע הזה שבסופו של דבר להישאר נאמן לעצמך, לדבוק באמת שלך, בסופו של דבר משתלם. הצדק והאמת בסוף יוצאים לאור.
בחרתי כאירוע מרכזי באירוע חמור שקרה לנועה,עם אחד המורים בפנימייה.נועה חיפשה את קובי ונתקלה במקרה ברונן,רכז התקשורת החדש,שחייך אליה חיוך רחב.היא שאלה אותו אם הוא ראה את קובי,והוא אמר לה שהוא חושב שקובי הלך,אך כשפנתה ללכת הוא עצר בעדה.הוא שאל אותה אם היא תוכל להביא לו כמה דפי עבודה מהחדרון הצדדי שהיה במקום. נועה לא הבינה לאיזה דפים הוא התכוון והמשיכה לחפש, ואז הוא בא,נצמד אליה ושולח את ידו מעל גופה אל מדף מרוחק יותר. נועה נרתעה ממנו,היא רצתה להתרחק אבל רונן כבר שלח את ידו השנייה ואחז בכתפיה.מאותו רגע הוא לא הפסיק להחמיא לה והיא פשוט לא הצליחה לזוז.הוא אמר לה שהוא חושב שהיא לא מרגישה טוב והתחיל לבדוק אם היא 'חמה' עד שהיא סוף סוף הצליחה להניע את רגליה המשותקות, לעשות צעד אחד אחורה ולמלמל ''די'' .אך להפתעתה הוא רק חיזק את אחיזתו והיא פשוט רצתה לצרוח,היא לא רצתה שהוא ייצמד אליה ככה,היא לא הבינה למה הוא עושה זאת ללא רשותה!היא כמעט שחררה את ההתפרצות אך פתאום הוא שמט ממנה את ידיו ויצא בשלווה מהחדרון תוך שהוא פולט באדישות ''אם את בכל זאת לא מרגישה טוב,כדאי שתלכי לאחות,שלא תתעלפי כמו שהתעלפת לי.'' נעה יצאה לאט מהחדרון,מבולבלת,רועדת ונמלטה בריצה לחדר שלה. לדעתי אירוע זה הוא האירוע המרכזי מכיוון שהוא השפיע לאורך כל הספר על הדמויות המרכזיות בסיפור ועל התפתחות העלילה.זאת גם הפעם הראשונה שנועה,הרגישה שבחבורה מתמודדת עם מצב כל כך מורכב שמשפיע על כל מי שסביבה בדרך שונה. לאחר מה שקרה,נועה הסתגרה בתוך עצמה,האשימה את עצמה במה שאירע ונרתעה ממגע עם חבריה ומשפחתה.היא כבר לא הייתה אותה ילדה,היא איבדה את תמימותה בדרך הגרועה ביותר והרגישה מאוד לבד למרות שהיו סביבה הרבה אנשים.ואילו רונן,התנהג כאילו לא קרה כלום ולא ייחס לנועה חשיבות.ענבל השתגעה מדאגה לנועה ולא הבינה למה נועה לא משתפת אותה הרי הן אמורות להיות החברות הכי טובות.תומר ואיתי חשבו שהיא צריכה קצת זמן לעצמה וש שאם היא לא מספרת כלום לענבל,החברה הכי טובה שלה,מי הם שינסו לברר מה קרה. קובי שם לב שנועה מרוחקת אבל הוא העריץ כל כך את רונן וסירב לראות שהחברה שלו,מי שהוא כל כך אוהב,שבורה ופגועה.הוא הרגיש שפעם הראשונה מורה רואה אותו ומעריך אותו ולכן היה מרוכז בעצמו. שירן הרגישה שמשהו לא בסדר עם נועה אבל כשראתה שנועה לא רוצה לשתף היא החליטה לנסות להעיר את קובי.
העלילה המרכזית בסיפור היא שאותו היום שסם מתה חוזר על עצמו שוב ושוב וגורם לסם להשתנות. אני מאוד נהניתי מהקריאה מכיוון שגם לי היה אכפת מה חושבים עליי, הייתי חושבת פעמיים מה אני עושה בשביל שלא תהיה פדיחה ושלא יצחקו עליי ולא הייתי אומרת את הדעות שלי, אבל עם הזמן עברתי שינוי ונפתחתי והתחלתי להגיד את הדעות שלי ולעשות דברים בלי לפחד מפדיחות. האירוע שבחרתי הוא הפעם הראשונה שסם מתה, מכיוון שמהאירוע הזה כל העלילה של הסיפור מתחילה להסתבך והמסע של סם לאחר התשובה למה בעצם זה קורה לי?, מתחיל.
האירוע המרכזי שבחרתי לכתוב עליו הוא הילדה שהיא ניגשת אליה בבית ספר החדש שלה בחרתי באירוע זה מכיוון שזה הסיום הכי טוב של הניסוי לדעתי . לקראת סוף הניסוי אחד הדברים שמאיה הייתה צריכה לעשות הוא להתיישב בשולחן של אנשים שהיא לא מכירה ולאכול איתם צהריים על מנת לצבור ביטחון עצמי. דרך זה היא מכירה ילדים חדשים ומתחברת ל״פופולרים״ . אך כאשר בבית ספרה החדש היא רואה ילדה אוכלת צהרים היא לא מהססת והולכת לדבר איתה . ״ פתאום אני רואה מישהי שיושבת לבד ליד שולחן ונראית נבוכה מאוד . היא רוכנת מעל המגש שלה ומערבת את הפירה. אני לא מהססת, מבקשת סליחה מאסמה , קמה וניגשת אליה . באותו הרגע אני עדיין לא יודעת מי יהיו האנשים שאפגוש השנה . אני לא יודעת על זאת שתלמד איתי דרמה , שההומור הניחוח וההתלהבות הילדותית שלה מזכירים לי חברה הכי טובה מסוימת. עדיין לא יצא לי להכיר את זה שהשנינות והנימוס שלו מזכירים לי מישהו שישב לידי באלגברה . לא שמעתי את המילים היי מאיה יוצאות מהפה של שחקן כדורסל שמזכיר מאוד מישהו שרצה לקרוא ספר על ציפורים הומואיות. הדבר היחיד שאני יודעת עכשיו , שאני ניגשת אל הנערה שיושבת לבד בקפיטריה בבית ספר החדש שלי, זה מה שבטי קורנל לימודה אותי להגיד בשנה שעברה ״ היי, אני מאיה ״.
גל יערי אני בחרתי באירוע המרכזי שבו פרסי ואימו יוצאים לחופשה במקום בשם מונטוק על שפת הים (שם אימו של פרסי פגשה את אביו). בילו מספר פעמים אבל בשתי חופשות הקיץ האחרונות לא בילו שם כי אין מספיק כסף ובקיץ הזה הם כן יוצאים לשם רק פרסי ואימו למשך 3 לילות. כשהגיעו הם דיברו על אביו של פרסי שנטש ולא ידוע איפה הוא כבר הרבה שנים וכשהחשיך ונהיה לילה פרסי ואימו היו בבקתה והיה מזג אוויר סוהר מאוד בחוץ ופתאום שומעים דפיקה בדלת. אמא שלו פותחת את הדלת ורואה את גרובר (חבר של פרסי). אימו של פרסי ישר הבינה מה קורה ופרסי לא הבין מה קורה אבל שיתף פעולה וניכנסו למכונית ונסעו.. במהלך הנסיעה נשמע שאגה משונה ממקום כלשהו מאחוריהם פרסי הסתכל אחורה והתחיל להבחין בדמות שחורה וגדולה מאוד שרודפת אחריהם, פרסי שואל מה זה ומה קורה אבל אף אחד לא עונה לו והסביר לו מה בדיוק קורה אך אימו רק אמרה לו שהיא צריכה להביא אותו למקום בטוח. הדלתות שבמכונית היו תקועות בבוץ ובגג נוצר סדקים ושברים שגרמו לגשם להיכנס. ברק פגע במכונית והסיט אותם מהכביש. פרסי הסתכל על חברו גרובר שנטף מפיו דם פרסי קרא בשמו של גרובר אך הוא לא ענה לו לפתע פרסי קולט את הדמות הגדולה והשחורה שרודפת אחריהם מתקדמת והצליח לראות את קרניו. אימו של פרסי אמרה לפרסי לצאת מהמכונית דרך צד הנוסע כי כל הדלתות היו תקועות ולא היה אפשר לפתוח וכשייצא שילך לעץ אורן גדול שהצביעה עליו ואמרה וכשתגיע אליו תראה בית חווה גדול שם תהיה בטוח, רוץ ואל תסתכל לאחור. פרסי לא הסכים לעזוב אותה ואת גרובר ואמר לה שתעזור לסחוב את גרובר. הם יצאו מהמכונית והוציאו את גרובר ורצו כאשר תוך כדי שהם סוחבים אותו. הדבר שרדף אחריהם כבר התקדם מאוד ופרסי יכול היה לראות אותו בבירור ונזכר שהמורה שלו ללטינית סיפר להם סיפור ובסיפור המפלצת הזאתי הייתה הדמות הראשית בסיפור אבל פרסי לא הצליח להאמין שהוא באמת אמיתי... המפלצת הסתערה על פרסי וברגע האחרון פרסי קפץ הצידה לפני שהקרניים היו פוגעות בו המפלצת קלטה את אימו של פרסי, אימו של פרסי הפסיקה לסחוב את גרובר והלכה לצד אחר כדי שהמפלצת לא תפגע בו, המפלצת רצה לאימו של פרסי, היא ניסתה להתחמק אך המפלצת למדה מהמקרה הקודם עם פרסי ותפסה אותה בצוואר בזמן שפרסי עמד קפוא מפחד והלם ואימו הצליחה להגיד לפרסי-"רוץ"- והמפלצת סגרה את ידה ואימו התפוגגה אל מול עיניו והפכה לאור, דמות זהובה ופשוט נעלמה. פרסי הפסיק לפחד וכעס פרסי החליט לנצח ולחסל את המפלצת, הוא השתלט עליה וחיסל אותה והמפלצת התחילה להתפורר אך לא כמו אימו ופרסי סחב את גרובר כאשר תוך כדי בוכה על אימו והלך לאן שאימו אמרה לו ללכת והתמוטט במרפסת עץ של החווה. לדעתי אירוע זה הוא אירוע מרכזי בגלל שפרסי איבד את אימו זה נתן לו כוח, רצון ותקווה לנסות לחזיר את אימו ולצאת למסע שמסכן את חייו.
האירוע המרכזי שבחרתי זה המשפט. שאנה הייתה בת 13 הביאו אותה לעולם רק בשביל שתתרום איברים לקייט. עקב המשפט ושאר הדברים האחרים המשפחה התדרדרה לעישון לסמים אלכוהול. והבנתי שקיים ביקשה מאנה לתבוע את הוריה כי היא רצתה למות. לאימה היה ממש קשה לקבל את זה ובכל זאת קיבלה והופרדה ממנה. העלילה מסתיימת בזה שקייט מתה ואנה זוכה במשפט.
האירוע המשמעותי שבחרתי לתאר הוא פגישתם של הארי רון והרמיוני בתחנת הרכבת, ברציף 9 ושלושה-רבעים, המוביל להוגוורטס. באירוע משפחתו של רון המונה את אמו, אביו ו2 אחיו התאומים הגדולים ממנו, פוגשים בהארי ועוזרים לו להגיע לרציף הסודי. הארי ורון מתחברים ועולים יחדיו לקרון הרכבת, אליהם לקרון מצטרפת הרמיוני, והם מתחברים מיד. בחרתי דווקא באירוע זה כי הוא הבסיס להמשך הספר והסדרה בכלל. החברות שנרקמה בין שלושת הילדים היא ייחודית, אמיתי ואמיצה. לולא היו נפגשים או מתחברים כך, כל הסדרה הייתה נראית שונה מכוון שהיא מושתת על חברות האמת שבין ה-3. בכל הספרים העתידיים ובמיוחד בספר זה, החברות שביניהם מצילה את כולם. החברות שלהם מלמדת על שיתוף פעולה והדדיות. זהו אינו האירוע המרכזי בסיפור אך הוא המשמעותי ביותר בעיניי כיוון שערך החברות הוא זה שהפך את הארי לאדם שהוא. יכולתי להתחבר במיוחד למקרה זה מכוון שהארי מגיע למקום חדש, עולם חדש ורון והרמיוני מנוסים בתחום כך שהם עזרו לו להתאקלם בעולם החדש. התחושה להכיר חברים לפני ההגעה למקום שונה גורמת להרגשה טובה ובטוחה יותר ולדעתי הארי לא היה גדל להיות הקוסם הדגול שהוא, החבר הנאמן, אמיץ לב ונחוש ללא ההיכרות עם רון והרמיוני. אירוע זה גרם לי להבין כמה רגע קטן יכול להשפיע על מהלך חיינו לעד ושלחברות חזקה יש יותר ממה שהיא נראית על פני השטח.
האירוע המרכזי שבחרתי הוא שאלסקה נהרגת בתאונת דרכים. הכל התחיל כשהם היו באסם ושיחקו יום הכי גרוע/יום הכי שמח וכשהגיע התור של אלסקה לספר את היום הכי גרוע היא סיפרה שכשהיא הייתה בת 8 היא ראתה את אמא שלה שקיבלה שבץ מוחי אז היא מאשימה את עצמה בכך שאמר שלה מתה אז באותו היום שמיילס שמע אותה צורחת שהיא פישלה היא גם שתתה יין סידר תות כמה דקות מאוחר יותר ג׳ייק חבר שלה התקשר אליה להזכיר לה שיש לאמא שלה אזכרה והיא התעצבנה בגלל שהיא שחכה שיש לאמא שלה את האזכרה אז היא נסעה ובדרך הייתה משאית שהתהפכה והייתה ניידת משטרה שבאה לעזור אבל אז היא כתבה בספרה "גנרל במבוך" את התשובה ליציאה מהמבוך, "ישיר ומהיר״ אז היא חשבה שזה היה הפיתרון של המבוך הזה.
אני בחרתי להציג את: קלטת מספר 4 פרק ב'. האנה אהבה לכתוב שירה היא הייתה יושבת ב"מונה" וכותבת. כתיבת השירה מקור שמחה עבורה. עד ששיר שכתבה פורסם בלי רשותה בעלון שריאן ערך – " אבדות ומציאות" שנגנב ממנה. ריאן מוצא אותו במחברת של האנה, כחלק מהחלפת שירים שהם כתבו, הוא מנתח איתה את השיר, ריאן מבין את עומק השיר וכמה הוא אישי אבל מחליט לפרסם אותו בכל זאת. מורים נתנו לתלמידים לקרוא את השיר של האנה ולנתח אותו, מר פורטר אפילו אמר "שקריאת שיר פרי עטו של תלמיד אלמוני בבית הספר, מקבילה לקריאת שיר קלאסי פרי עטו של משורר מת" רבים הסתכרנו מי כתב: - מה פורטר חיכה בתקווה שמישהו יודה שכתב אותו - לכמה אנשים ריאן סיפר - אחרים ניסו לנחש ואף כתבו פרודיות על השיר ודיקלמו אותו יום אחרי יום באיזו אנה, בכוונה להרגיז אותה,והיא נאלצה להתעלם מהם. מה שמשך אותי בקטע הזה זה שזה אולי לא סיפור כזה גדול ובטח לא מהדרמטים בספר, אבל היא מביע את השבר של האנה כי בשלב הזה, בית הספר כבר לא היה חוף המבטחים, גם לא הבית שלה אחרי מעללי הצילום של טיילר, ועכשיו גם המחשבות שלה הופכות ללעג. ואף אחד לא בה לעזרתה. היא הייתה לבדה לדעתי זו נקודת השבר, האנה שעד אותו רגע עוד היתה בה מידת אופטימיות, מאבדת כל אמון באחרים ונשארת בודדה.
אריאל כהן-אשמת הכוכבים האירוע המשמעותי שבחרתי הוא שגאס והייזל טסים לאמסטרדם. כשהייזל וגאס נפגשו לאחר כמה ימים היא גילתה לו על הספר האהוב עלייה. כשגאס התחיל לקרוא את הספר גם הוא נשאב עליו ואהב אותו כמעט כמו הייזל. גאס הצליח להשיג את המייל של הסופר כדי לנסוע עם הייזל לראות אותן, הוא קבע פגישה עם המזכירה שלו. וגאס והייזל טסו ביחד לאמסטרדם שם עשו חיים ונהנו והגיעו לפגישתם עם הסופר. הסופר קיבל אותם בגסות רוח ולא ענה על שאלותיהם, היה שיכור ולא הקשיב למילה שלהם. בסוף הספר מבינים למה הסופר התנהג בצורה כזאת, לאחר שגאס נפטר הסופר טס במיוחד אל הייזל כדי להביא לה מכתב שגאס כתב בשבילו על הייזל. הייזל לא רצתה להקשיב עד שהסופר אמר לה למה התנהג בצורה כזו כשבאו לבקר אותו. הסופר אמר שלפני הרבה שנים הייתה לו בת שגם נפטרה מסרטן והיא ההסבר לדמותה של אנה, הדמות הראשית בספר "מכאוב מלכותי" ובגלל זה קשה לו לדבר על הספר הייזל הבינה ויעצה לו לכתוב ספר המשך.והספר נגמר ברגע שהייזל קוראת את המכתב של גאס. זה אירוע משמעותי מכיוון שרוב הספר מבוסס על האירוע הזה ובגלל זה הוא גם מוזכר בסוף וסוגר את הספר. זה היה בין הרגעים שהכי אהבתי, במיוחד בסוף, כל המחשבות והדברים הלא טובים שחשבתי על הסופר, בסוף השתנו בשניה שהבנתי שהוא מזדהה עם הייזל. אשמת הכוכבים זה ספר מרתק, מרגש במיוחד, סוחף, מעניין ומציאותי. הוא ספר לא קל שמשפיע הרבה על הרגשות במהלך הקריאה. מאוד הצלחתי להתחבר לסיפור כי חלקו יכול לקרות גם במציאות, אולי לא ברמה כזאת אבל בהחלט יכול לקרות. הייזל וגאס חולקים סיפור אהבה מרגש עד דמעות וכל אחד יכול להזדהות לסיפור בדרך כלשהי. בסופו של דבר אני שמחה שיצא לי לקרוא אותו.
אופיר בלאוס - הגיבן מנוטרדאם לחלק הזה בחרתי בקטע שבו קואסימודו הציל את אסמרלדה מהוצאה להורג. הקטע הזה לדעתי הוא ההתחלה של הקטע המרכזי של הסיפור. אסרלדה נתפסת אחרי שנראתה משקה את קואסימודו אחרי שהוא הוצלף בפומבי. קלאודה פרולו תופס אותה ולוקח אותה איתו. אחר כך, אסמרלדה מקבלת עונש מוות על שהיא מכשפה (למרות שהיא לא) והיא תוצא להורג בתלייה בפומבי. שניות לפני שהיא מוצאת להורג, קואסימודו מגיע ומציל אותה. דבר זה גרם ל״כאוס״ בעיר: הקבצנים כעסו על כך שקואסימודו עושה הכול כדי לא להחזיר את אסמרלדה אליהם למרות שהיא רוצה לחזור למשפחה שלה, וקלאודה פרולו מחפש את אסמרלדה בכל פינה כדי להרוג אותה. הקטע הזה לדעתי היה הכי מעניין בסיפור, וגם הכי אהבתי לקרוא אותו.
אירוע מרכזי לספר שבועת האדרה מאת דורית אורגד מגישה: עמית ביאלו
"...עוד לא הספקנו להתאבל כראוי על מותו של טריקו (אחינו הקטן) ואסון נוסף פקד אותנו. מחלה שלא ידענו את מקורה, תקפה כמה מילדים והנשים שהלכו ונחלשו מיום ליום. הייתה זו מחלה מדבקת ,מגיפה, וגם אימא שלנו הייתה בין החולים. רק מעטים החלימו ממנה. אימא - לא נמנתה עליהם... ...השתדלתי להיות קרוב כל הזמן אל למלם ואיסיאס (אחותי ואחי הנותרים) . אך בעוד שלמלם לא עזבה אותי, דומה היה שאחי מבקש להתרחק ממני. למעשה הסתייג מכולם. יכולתי להבין ללבו... ...המזון שהבאנו איתנו כמעט אזל ומזה יומיים שלא עברנו ליד נחל. למלם התלוננה על צמא, ואני הצלחתי להשיג למענה, מידי אישה שהכרתי , מעט מים. שלנו נגמרו ביום קודם.... ...מדוע לקח מאיתנו אלוהים את אימא שלנו ואת טריקו? שאלה למלם בעיניים דומעות, כל כך אהבתי אותם!... ...חכי למלם, שנבוא לארץ ישראל. תראי שיהיה לך כל כך טוב שם, שלא תחשבי על הדברים הרעים, ולא תזכרי אותם עוד... "...בדרך הזו שאנחנו הולכים בה עכשיו?" שאלה למלם את ממו, והמשיכה – "יותר טוב שיישארו באתיופיה", בכתה למלם ביאוש, "שלא ימותו גם הם!", ואכן כבר אי אפשר היה להכיר את השיירה שלנו מרוב אובדן ותלאות שנפלו בחלקה מאז שיצאנו לדרך... ...אחדים מאתנו נשאו בקושי את רגליהם, והיו כמה זקנים שנאלצו להשאיר בדרך מכיוון שלא יכלו עוד ללכת... "...אם נמשיך ללכת כך עד הערב וגם בלילה נגיע בבוקר לגבול", אמר מורה הדרך. ...מילים אלה כמו עוררו אותנו , אף על פי שהיינו חלשים צמאים ורעבים , גררנו את רגלינו הלאה בלי לעצור. כך התקדמנו עד לחשכה והמשכנו גם לתוך הלילה... ...ופתאום צצו מתוך העלטה אנשים ושמענו קול צעקה: שודדים! אותו רגע רק חשבתי שעלי להגן על למלם. קראתי לאחי שיבוא לעזור לי, אך לא ראיתי אותו . אמבאו ( חבר לדרך ) עמד לידי. תפסתי בזרועותיו של חברי והשבעתיו בשבועה הקדושה שלנו: " אדרה" אדרה אמבאו, אתה תדאג ללמלם ותשגיח עליה כל הדרך ותהיה אחראי לה עד שמישהו מהמשפחה שלנו יגיע לארץ ישראל וישחרר אותך מהשבועה. הספקתי עוד לשמוע את הסכמתו של אמבאו כשהופיע למולי שודד, ואנחנו התחלנו להתגושש. ...נלחמתי נואש להגן על למלם אולי גם לאפשר את בריחתה... "
בחרתי בקטע זה כאירוע מרכזי בסיפור, היות והוא מציג, מצד אחד, את תלאות יהודי אתיופיה במסע עלייתם ארצה, ומצד שני את הנחישות שלנו להוביל מבצע להצלת יהודים. כמו כן, כפי שציינתי בתקציר, אירוע זה גם מציג את התבגרותו של ממו במהלך המסע והיותו נער אמיץ. אירוע זה מרגש וממחיש את הזמן, המקום והתרבות של העדה האתיופית - "שבועת האדרה" הוא שבועה קדושה, ערך דומיננטי בתרבות עולי אתיופיה, ערך המתייחס לנאמנות של אדם להבטחה שהוא מבטיח, למילת הכבוד שלו, ולמחויבות הטוטלית לשבועה שנשבע. מי שנשבע "בשבועת האדרה" מוכן למסור את נפשו, ובלבד שלא להפר אותה.
האירוע המרכזי שאני בחרתי הוא: כשמיכאל ודפנה מנסים להשאיר את דפנה בארץ. הם בבית הנטוש לאחר שדפנה הייתה בבית שלה צעקה על אמא שלה שהיא רוצה להשאר ורצה ישר למיכאל לספר לו מה קרה, דרורה הגיעה לפתע לבית. ודפנה התחילה להתווכח איתה שאין סיכוי שהיא טסה איתה, מיכאל מאוד פחד שדרורה תתחיל לצעוק ולהעיף דברים אבל להפתעתו היא הייתה מאוד רגועה, אבל עדיין המצב היה מאוד מביך בשבילו, הוא רצה ללכת, אבל דפנה לא נתנה לו. והחזיקה לו את היד, זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא מחזיקה לו את היד הוא היה מאוד נרגש, הוא לא ציפה לזה, הוא לא דמיין שזה יקרה.
השבמחקדרורה התחילה לבכות ואז מיכאל הבין שיש בה גם צדדים טובים ונעימים, וכמובן שגם דפנה בכתה ואפילו גם מיכאל. דולב וזוהר הגיעו, לא הבינו למה דרורה שם, דרורה הסתכלה עליהם והלכה, מיכאל ודפנה סיפרו להם שהיא נשארת. הם קפצו בשמחה גדולה. וכך מיכאל ודפנה נהיו זוג.
לדעתי האירוע הזה הוא המרכזי בסיפור כי מגלים צדדים טובים בדרורה והחברות עם מיכאל ודפנה מתפתחת והם מחזיקים ידיים שזה צעד גדול בשביל מיכאל. מיכאל מגלה סיפורים וצדדים אצל דרורה ואצל דפנה, חדשים. ובסוף כולם מאושרים!
לדעתי הקטע הזה הוא מרכזי ולמעשה העלילה מתפתחת ונסובה סביבו וזה בעצם קטע השיא של הסיפור, ובנוסף על כך כל הדמויות מתקבצות בנקודת שיא זו.
אירוע מרכזי-
השבמחקבחרתי באירוע בו אנה מחליטה לתבוע את הוריה על כך שבחרנו בשבילה והביאו אותה לעולם למטרת הצלת חייה של קייט.
במשפט האמת יצאה לאור.. אנה חושפת בפני הוריה, השופט, והקהל כי לא היא זו שרוצה להפסיק את העזרה לקייט אלא קייט עצמה- קיט רוצה למות ולא להזיק לאף אחד, רוצה שאנה תחייה בחופשיות ותעשה מה שהיא רוצה ותגדל כמו כל ילדה.. היא מבקשת מאנה שתעשה את זה עבורה.
בהמשך המשפט אנה מספרת כי יום אחד נכנסה לחדר והבחינה בסימני התאבדות של קייט, אנה שאלה את קייט מדוע עושה זאת? ובתגובה ענתה לה כי נמאס לה לחכות למוות ושהרסה למשפחתה את כל החיים.
כאשר אנה סיימה לספר את הסיפור אמה פרצה בבכי וטענה כי זה שקר ושאלה מדוע לא ידעה על כך? אנה ענתה כי קייט טענה שאם היא תהרוג את עצמה היא תהרוג גם את אמא שלה.
בחרתי באירוע זה כי הוא ריגש אותי, והוא מלא ברגשות מעורבים.
בנוסף נורא הופתעתי לגלות כי קייט עומדת מאחורי זה ורוצה בכך.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקאירוע מרכזי-
השבמחקליהי זולטה:
האירוע המרכזי שבחרתי הוא מותה של סבתא טיפר (סבתה של הדמות המרכזית-קיידנס).
קיידנס מתחילה להיזכר בזה ולהעלות זיכרונות על המוות.
סבתא טיפר מתה מהתקף לב, מספר חודשים לפני שקיידנס הייתה בת 15. קיידנס מספרת שהיא הייתה ביקורתית ולפעמים הפלתה בין הנכדים, אך אנו יכולים להבין את הישירות של הכותבת שהיא מנסה להעלות את המודעות של "הסבתא הגזענית" שמעדיפה נכדים, קרובים ומכרים לבנים.
האובדן של טיפר היה קשה לה מאוד, באחד מהימים קיידי פשוט נזלה והייתה אובדן נוזלי .." הראש והכתפיים שלי נמסו ראשונים, ואז הירכיים והברכיים".." סבתא שלי נעלמה לנצח, אע"פ שעדייין הרחתי את בושם השאנל שלה מהבדים., היא נזכרה בסבתא כשהייתה בחדר המלאכה. אבל אמא שלה מצאה אותה והכריחה אותה להתנהג נורמלי, כאילו הכל כרגיל, כיאה לבני משפחת סינקלר.
קיידי פשוט התחילה להתגונן מהכאב בעזרת השתיקה ולא לדבר על טיפר, כדי לא להזכיר את האובדן, והיא עשתה זאת ביסודיות רבה.
לפי דעתי אירוע זה הוא מרכזי, כיוון שהאובדן הגדול והטרגי הזה למשפחת סינקלר, נראה שהפריע רק לקיידי, היא כל כך התגעגעה אליה, והתאבלה עליה, וניסתה להיזכר עליה, אבל אמא שלה פשוט דחקה את האובדן הזה לפינה, כדי שקיידי תחזור להתנהג כרגיל ולא תתנהג "מוזר" . אני חושבת שהאובדן מאוד השפיעה על התפתחות הלילה כי קיידי התנהגה כמו רובוט ופשוט מחקה את העצב שעל פניה כדי שלא תתנהג שונה. אמא שלה נשמעה לי לפי דעתי כמו סוג של מכונה חסרת רגשות, למרות שהיא בת משפחה, היא הייתה הסבתא שגידלה גם את הבת שלה וזה פשוט לא הזיז לה. האירוע הזה השפיע מאוד על רוב הדמויות שבספר במיוחד על קיידי, שבעצם הפנימה את האובדן ולא נזכרה בו, ולא התגעגעה לסבתה,כי פשוט היא הייתה צריכה להתנהג נורמלי, היא פשוט דחקה את רגשותיה. וזה השפיע על האופי שלה ועל התנהגותה, במהלך השנים.
התרחש פיגוע ברחוב יפו שבירושלים שלושה מחבלים ירו אל עוברי אורח שהלכו ברחוב רינת באה לחדר האוכל בפנימייה וסיפרה על הפיגוע מישהו הלך להביא רדיו לחדר האוכל וכולם שמעו את הפרטים המדויקים של הפיגוע מישהו אמר משהו על הערבים ונאדיה הרגישה שכולם מסתכלים עליה. נאדיה ברחה משם כי היא מאוד נעלבה ממה שאמרו בחדר האכל ורצתה לעזוב את מפנימייה היא רצה לחדר שלה ובזמן שארזה את דבריה בכעס נאדיה לקחה את הדברים שלה והלכה אל תחנת האוטובוס שהיתה ממול הפנימייה. המדריך אודי ראה את נאדיה יוצאת מהפנימייה ולקח את האופניים שלו ונסע במהירות לשכנע את נאדיה לחזור אל הפנימייה.
השבמחקאודי אמר לה שלא תיתן למקרה הזה להרוס לה את החלום ושיקרו מיקרים דומים לזה עוד המון פעמים והיא צריכה להיות חזקה ולהתמודד איתם , בסופו של דבר נאדיה השתכנעה וחזרה אל הפנימייה .
אירוע זה הוא אירוע משמעותי בסיפור כי הוא כמעט גרם לדמות המרכזית בסיפור לוותר על החלום שלה.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהאירוע המרכזי שבחרתי הוא האירוע שמתחיל את כל הסיפור, כאשר כריסטופר רואה את הכלב וולינגטון שוכב על הדשא בחצר של שכנתו, גברת שירס, עיניו היו עצומות וקלשון היה תקוע בגופו. כריסטופר ניגש אליו ונגע בו, והבין שהוא מת. כריסטופר ליטף את הכלב ושאל את עצמו מי עשה זאת, ולמה שמישהו יעשה דבר כזה.
השבמחקכריסטופר שלף את הקלשון מגופו של וולינגטון וחיבק אותו, הוא שם לב שמהחורים שעשה הקלשון, נוזל דם. לאחר כמה דקות בהן כריסטופר חיבק את הכלב הוא שמע את גברת שירס צורחת וראה שהיא רצה לכיוונו. היא צעקה "חתיכת חרא, מה עשית לכלב שלי?" ו"תעזוב את הכלב, אלוהים, תעזוב כבר את הכלב הזה."
אז כריסטופר עזב את הכלב והתרחק טיפה וכשגברת שירס החלה לצרוח שוב, הוא דם את כםות הידיים שלו על אוזניו, עצם את העיניים והתגלגל קדימה עד שגופו התקפל כמו כדור. ולאחר מכן הגיעו שוטרים שחשדו שכריסטופר הוא הרוצח, השוטר תפס בידו של כריסטופר ובגלל שכריסטופר לא אוהב שנוגעים בו הוא הרביץ לשוטר. אז השוטר לקח אותו לתחנת המשטרה, שם חקרו אותו והבינו שכריסטופר הוא לא הרוצח של וולינגטון ואביו לקח אותו משם.
בחרתי באירוע הזה מכיוון שהוא בעצם מה שהספר מבוסס עליו ולדעתי זו נקודת המפנה, מכייון שאחרי האירוע הכל התחיל לאט לאט להשתבש והמציאות השתנתה, עד שבסוף הספר, מה שהיה בהתחלה השתנה מן הקצה אל הקצה, והאירוע הזה הוא מה שגרם לכך.
האירוע המרכזי אשר בחרתי הוא אירוע שמופיע יחסית בתחילת הסיפור.
השבמחקכשד"ר ברוייר הנודע מסכים להיפגש עם פרופסור ניטשה,פילוסוף מבריק אשר בתחילת דרכו.
בחרתי באירוע הזה כאירוע המרכזי מכיוון שאם הוא היה אומר ללו סלומה שהוא לא מסכים להיפגש עם ניטשה כל הסיפור הזה לא היה קורה ניטשה לא היה פוגש את ברוייר ושתיהם היו פוגעים בעצמם ניטשה עם נטייתו להתאבדות וברוייר עם אהבתו לברטה (בעבר מטופלת שלו).
כאשר הוא מסכים להיפגש עם פרופסור נישה הוא פותח עולם שלם של אפשריות להמשך.
האירוע המרכזי מהספר שאותו בחרתי הוא המפגש הראשון בין טין-ווין למי-מי: טין-ווין בדיוק התנסה בללכת לבדו מחוץ למנזר בפעם הראשונה ועקב אחרי קולות של פעימות שהוא שמע,הוא נעצר במקומו ושאל:"האם יש כאן מישהו?" הייתה זו מי-מי שענתה לו שהיא ממש מול רגליו ושהוא עוד מעט נופל עליה.טין-ווין שאל אותה מה מה והיא ענתה לו.לאחר מכן ניסו השניים לברר מאיפה מגיעות אותן הפעימות שאותן שומע טין-ווין ומתאר כקטנות ועדינות אך ברורות.הוא התקרב אל מי-מי והבין שאלו הן פעימות לבה שאותן הוא שמע ממרחק.מי-מי לא מאמינה לטין-ווין שהוא הצליח לשמוע את פעימות לבה ממרחק כה רב.הקול של אמה של מי-מי קוראת לה קטע את השיחה בניהם ומי-מי נאלצה לעזוב. בבחרתי בקטע זה כי הוא קטע מפתח לשני הנושאים המרכזיים בספר,הוא הקטע בו התחילה מערכת היחסים בין טין-ווין ומי-מי ובנוסף הוא גם הקטע בו טין-ווין התנסה לראשונה בהקשב לפעימות לב,יכולת שמתפתחת אצלו בהמשך הספר.
השבמחק"ערים של נייר" ג'ון גרין
השבמחקהאירוע המרכזי בסיפור:
האירוע המרכזי בסיפור שבחרתי הוא: ההעלמות של מרגו. לאחר ליל הנקמות שעברו מרגו וקיו ביחד, מתעורר קיו בבוקר, מבולבל ומלא תקוות למצוא את מרגו בבית הספר ולהעביר איתה חוויות, לשבת איתה בהפסקות ולהיות לה חבר טוב ואף יותר מזה. אבל ככל שהזמן עובר תקוותו נעלמת וכך באות גם חששות. שמועות מתפשטות ואומרות שמרגו נעדרת, או יותר נכון ברחה. קיו מגלה במקריות רמזים שהשאירה מרגו לאחר שנעלמה ומחליט לצאת למסע בעקבותיה.
לפי דעתי זהו אירוע מרכזי מכיוון שכל העלילה המרכזית והתהליכים שעוברות הדמויות סובבים סביב האירוע הזה והתוצאות שלו: מתחילת הסיפור ועד סופו קיו מספר על אהבתו למרגו, על כמה שהיא מיוחדת ומדהימה מבחינתו ועוד תיאורים שמאדירים אותה. כאשר היא נעלמת אחרי לילה שמשאיר בקיו כל כך הרבה תקוות להמשך ידידות ביניהם (ואולי מעבר) היא מחדירה בו דאגה, חששות וסקרנות רבה מה שגורם לו להתחיל מסע חיפושים שאולי גובל במעט אובססיביות ל "מרגו הפנטזיה" שאליה הוא כל כך כיוון. החל מאירוע זה ועד סוף הסיפור מסע החיפושים משפיע רבות על מספר דברים :
ראשית, על קונפליקטים בחברות שבין קיו בן ורדאר. מצד אחד חבריו רוצים להתקדם בחייהם ולהשתחרר מנטל החיפוש אחר מרגו של קיו עליהם ומצד שני, הם לא רוצים לנטוש את קיו שזקוק לעזרה במציאת פתרון התעלומה שמושכת אותו כל כך. הם רבים, משלימים ומבינים שהם צריכים לקבל אחד את השני, עם כל הבעיות והרצונות.
שנית, יש השפעה על התקשורת של קיו עם העולם- הוא כל כך חפץ למצוא אותה שהוא ייסע עד סוף העולם כדי להביא אותה. הוא מתנתק פתאום מפעילויות חברתיות – המחשבות שלו סובבות סביב דמותה של מרגו, הוא משקר להוריו, מחסיר מבית הספר ואפילו מבריז מטקס הסיום. דברים שלא נהוגים לאופי החנוני והשמרן שלו.
בנוסף לזה, ההעלמות של מרגו משפיעה במיוחד על התהליך של קיו עם עצמו. מלבד זאת שבמסע החיפושים הוא מגלה על דמותה של מרגו דברים אחרים מאשר היו בדימיונו, הוא מגיע למצבים חדשים כאדם ולתובנות עמוקות שלא ידע על עצמו ועל היחסים שלו עם מרגו : על איך שייחס לה חשיבות כל חייו, על איך שניהל את חייו ומה ההעלמות והחיפוש אחר מרגו עשו לו ואיך זה עיצב אותו קצת אחר.
לסיכום ניתן לראות שהאירוע משפיע על תהליכים פנימיים, על תובנות , על תהליכים חברתיים – התקשורת של קיו עם העולם ועל מעמדה של החברות בין קיו וחבריו.
יעל פרדו
השבמחקהאירוע המרכזי שבחרתי על הספר "קיץ אחד ביחד":
האירוע המרכזי בסיפור הוא "המריבה הגדולה".
המריבה הגדולה פרצה מסכסוך של החבורה של ענבל לבין החבורה של אלינור.
מההתחלה ענבל לא אהבה את אלינור, כל הזמן היו הערות עוקצניות ביניהן.
הכל התחיל בזה ששירן חשבה לחבל לאלינור בשערה שכל כך אהבה, אז היא החליפה את הקרם שיער שלה במשחת נעליים. אלינור השתמשה "בקרם לשיער", והתוצאות היו מזעזעות - התלתלים כבר לא היו תלתלים. "התסרוקת המפוארת שבה התגאתה ובעזרתה שבתה בנים רבים כל כך, נראתה כמו ספוג ענקי וקרוע. התלתלים המבולגנים היו פרועים, נוקשים ומשומנים, בחלקם דבוקים זה לזה ובחלקם נפוחים. הם היו מרוחים במשהו לבן שהעמיד את כל השיער בזוויות משונות" (עמוד 404). לאחר מכן, בזמן שיעור ספורט, בחדר הלבשה, אחת מחברותיה של אלינור הכניסה את השפופרת של ה"קרם" לתיקה של ענבל. ברגע שענבל לקחה את התיק שלה, השפופרת נפלה מתיקה וכמובן שאלינור ראתה וישר האשימה את ענבל שהחליפה את הקרם במשחת נעליים. לאחר מכן, אלינור עקצה את ענבל בארסיות "את חושבת שתצאי מזה בשלום?", "חכי חכי מה שמחכה לך"," אני מודיעה לך בביטחון שכדאי לך להיזהר". גם ענבל לא שתקה, היא אמרה לאלינור שהיא מרחמת עלייה. שהאהבה בין תומר לאלינור היא לא אמיתית. "בנים אוהבים אותך רק בגלל ההצגות שלך. אף בן לא אהב ולא יאהב אותך בגלל מי שאת באמת" (עמוד 406). אחרי התקרית בחדר ההלבשה שרר מתח נוראי עד שארית היום בין כל תלמידי הפנימייה. היריבות בין אלינור וענבל צברה תאוצה ביום שלמחרת. אלינור וחברותיה הפיצו רכילויות מרושעות על ענבל. ענבל לא התרגשה, היא בטחה בחברותיה ובשאר הילדים שלא יאמינו לשמועות שאלינור הפיצה. בית הספר היה מפולג לשני מחנות ותומר היה בניהם, מכיוון שהיה חבר של אלינור אך גם היה נאמן לענבל. לאחר שענבל יצאה מארוחת הערב, חיכו לה אלינור וחמשת חברותיה ועוד כמה בנות מהשכבה, שחסמו את דרכיה. אלינור רצתה שענבל תתנצל, אך ענבל דבקה באמת שלה ולא התנצלה.לאחר מכן, חברות נוספות של ענבל באו לצד שלה והתייצבו לידה. אלינור ביקשה שוב שענבל תבקש סליחה וענבל סירבה לבקש. אלינור התעצבנה ודחפה את ענבל, ענבל החזירה וכה נוצר אלימות, משיכות בשיער, קללות, מכות בין שתי הבנות ובין שתי החבורות. לאחר מכן כל ילדי פנימיית הקיץ באו לראות את המכות בין השתיים. תומר עמד במקומו, הוא הביט משותק באלינור וענבל ששרטו, היכו ודחפו זו את זו. אלינור קראה לתומר שיבוא לעזור לה אך במקום לעזור לאלינור, הוא זינק ממקומו והספיק לתפוס את ידה של אלינור רגע לפני שעמדה לנחות על פניה של ענבל. תומר רתח על אלינור ונפרד ממנה מול כל בית ספר. יותר מאוחר בערב, ענבל הלכה לתומר שניגן בסקסופון אבל הם לא דיברו. תומר ניגן וענבל שתקה. בסופו של דבר, תומר לא דיבר יותר עם אלינור, חוץ מחמשת חברותיה של אלינור כל בית הספר היה בעד ענבל. ענבל לא דיברה יותר עם אלינור, והחבורה התגבשה יותר.
לדעתי אירוע זה הוא המרכזי בסיפור מכיוון שהוא השפיע על כל אחד ואחד מילדי הפנימייה, וכל אחד לקח בו חלק. בנוסף, עד אותה מריבה, לא קרו דברים רעים, הכל התנהל על מי מנוחות, והאירוע הזה היה הקש ששבר את גב הגמל, והפר את השגרה. הוא גרם למקומם ומעמדם של אנשים להשתנות. מעמדם של חלק ירד ושל חלק עלה. האירוע הזה גרם לשינוי קיצוני בפנימייה מהבחינה החברתית. המסר שאני לקחתי מהאירוע הזה שבסופו של דבר להישאר נאמן לעצמך, לדבוק באמת שלך, בסופו של דבר משתלם. הצדק והאמת בסוף יוצאים לאור.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקבחרתי כאירוע מרכזי באירוע חמור שקרה לנועה,עם אחד המורים בפנימייה.נועה חיפשה את קובי ונתקלה במקרה ברונן,רכז התקשורת החדש,שחייך אליה חיוך רחב.היא שאלה אותו אם הוא ראה את קובי,והוא אמר לה שהוא חושב שקובי הלך,אך כשפנתה ללכת הוא עצר בעדה.הוא שאל אותה אם היא תוכל להביא לו כמה דפי עבודה מהחדרון הצדדי שהיה במקום. נועה לא הבינה לאיזה דפים הוא התכוון והמשיכה לחפש, ואז הוא בא,נצמד אליה ושולח את ידו מעל גופה אל מדף מרוחק יותר. נועה נרתעה ממנו,היא רצתה להתרחק אבל רונן כבר שלח את ידו השנייה ואחז בכתפיה.מאותו רגע הוא לא הפסיק להחמיא לה והיא פשוט לא הצליחה לזוז.הוא אמר לה שהוא חושב שהיא לא מרגישה טוב והתחיל לבדוק אם היא 'חמה' עד שהיא סוף סוף הצליחה להניע את רגליה המשותקות, לעשות צעד אחד אחורה ולמלמל ''די'' .אך להפתעתה הוא רק חיזק את אחיזתו והיא פשוט רצתה לצרוח,היא לא רצתה שהוא ייצמד אליה ככה,היא לא הבינה למה הוא עושה זאת ללא רשותה!היא כמעט שחררה את ההתפרצות אך פתאום הוא שמט ממנה את ידיו ויצא בשלווה מהחדרון תוך שהוא פולט באדישות ''אם את בכל זאת לא מרגישה טוב,כדאי שתלכי לאחות,שלא תתעלפי כמו שהתעלפת לי.'' נעה יצאה לאט מהחדרון,מבולבלת,רועדת ונמלטה בריצה לחדר שלה.
השבמחקלדעתי אירוע זה הוא האירוע המרכזי מכיוון שהוא השפיע לאורך כל הספר על הדמויות המרכזיות בסיפור ועל התפתחות העלילה.זאת גם הפעם הראשונה שנועה,הרגישה שבחבורה מתמודדת עם מצב כל כך מורכב שמשפיע על כל מי שסביבה בדרך שונה. לאחר מה שקרה,נועה הסתגרה בתוך עצמה,האשימה את עצמה במה שאירע ונרתעה ממגע עם חבריה ומשפחתה.היא כבר לא הייתה אותה ילדה,היא איבדה את תמימותה בדרך הגרועה ביותר והרגישה מאוד לבד למרות שהיו סביבה הרבה אנשים.ואילו רונן,התנהג כאילו לא קרה כלום ולא ייחס לנועה חשיבות.ענבל השתגעה מדאגה לנועה ולא הבינה למה נועה לא משתפת אותה הרי הן אמורות להיות החברות הכי טובות.תומר ואיתי חשבו שהיא צריכה קצת זמן לעצמה וש שאם היא לא מספרת כלום לענבל,החברה הכי טובה שלה,מי הם שינסו לברר מה קרה. קובי שם לב שנועה מרוחקת אבל הוא העריץ כל כך את רונן וסירב לראות שהחברה שלו,מי שהוא כל כך אוהב,שבורה ופגועה.הוא הרגיש שפעם הראשונה מורה רואה אותו ומעריך אותו ולכן היה מרוכז בעצמו. שירן הרגישה שמשהו לא בסדר עם נועה אבל כשראתה שנועה לא רוצה לשתף היא החליטה לנסות להעיר את קובי.
העלילה המרכזית בסיפור היא שאותו היום שסם מתה חוזר על עצמו שוב ושוב וגורם לסם להשתנות.
השבמחקאני מאוד נהניתי מהקריאה מכיוון שגם לי היה אכפת מה חושבים עליי, הייתי חושבת פעמיים מה אני עושה בשביל שלא תהיה פדיחה ושלא יצחקו עליי ולא הייתי אומרת את הדעות שלי, אבל עם הזמן עברתי שינוי ונפתחתי והתחלתי להגיד את הדעות שלי ולעשות דברים בלי לפחד מפדיחות.
האירוע שבחרתי הוא הפעם הראשונה שסם מתה, מכיוון שמהאירוע הזה כל העלילה של הסיפור מתחילה להסתבך והמסע של סם לאחר התשובה למה בעצם זה קורה לי?, מתחיל.
האירוע המרכזי שבחרתי לכתוב עליו הוא הילדה שהיא ניגשת אליה בבית ספר החדש שלה
השבמחקבחרתי באירוע זה מכיוון שזה הסיום הכי טוב של הניסוי לדעתי . לקראת סוף הניסוי אחד הדברים שמאיה הייתה צריכה לעשות הוא להתיישב בשולחן של אנשים שהיא לא מכירה ולאכול איתם צהריים על מנת לצבור ביטחון עצמי. דרך זה היא מכירה ילדים חדשים ומתחברת ל״פופולרים״ . אך כאשר בבית ספרה החדש היא רואה ילדה אוכלת צהרים היא לא מהססת והולכת לדבר איתה . ״ פתאום אני רואה מישהי שיושבת לבד ליד שולחן ונראית נבוכה מאוד . היא רוכנת מעל המגש שלה ומערבת את הפירה. אני לא מהססת, מבקשת סליחה מאסמה , קמה וניגשת אליה . באותו הרגע אני עדיין לא יודעת מי יהיו האנשים שאפגוש השנה . אני לא יודעת על זאת שתלמד איתי דרמה , שההומור הניחוח וההתלהבות הילדותית שלה מזכירים לי חברה הכי טובה מסוימת. עדיין לא יצא לי להכיר את זה שהשנינות והנימוס שלו מזכירים לי מישהו שישב לידי באלגברה . לא שמעתי את המילים היי מאיה יוצאות מהפה של שחקן כדורסל שמזכיר מאוד מישהו שרצה לקרוא ספר על ציפורים הומואיות. הדבר היחיד שאני יודעת עכשיו , שאני ניגשת אל הנערה שיושבת לבד בקפיטריה בבית ספר החדש שלי, זה מה שבטי קורנל לימודה אותי להגיד בשנה שעברה ״ היי, אני מאיה ״.
גל יערי
השבמחקאני בחרתי באירוע המרכזי שבו פרסי ואימו יוצאים לחופשה במקום בשם מונטוק על שפת הים (שם אימו של פרסי פגשה את אביו). בילו מספר פעמים אבל בשתי חופשות הקיץ האחרונות לא בילו שם כי אין מספיק כסף ובקיץ הזה הם כן יוצאים לשם רק פרסי ואימו למשך 3 לילות. כשהגיעו הם דיברו על אביו של פרסי שנטש ולא ידוע איפה הוא כבר הרבה שנים וכשהחשיך ונהיה לילה פרסי ואימו היו בבקתה והיה מזג אוויר סוהר מאוד בחוץ ופתאום שומעים דפיקה בדלת. אמא שלו פותחת את הדלת ורואה את גרובר (חבר של פרסי). אימו של פרסי ישר הבינה מה קורה ופרסי לא הבין מה קורה אבל שיתף פעולה וניכנסו למכונית ונסעו.. במהלך הנסיעה נשמע שאגה משונה ממקום כלשהו מאחוריהם פרסי הסתכל אחורה והתחיל להבחין בדמות שחורה וגדולה מאוד שרודפת אחריהם, פרסי שואל מה זה ומה קורה אבל אף אחד לא עונה לו והסביר לו מה בדיוק קורה אך אימו רק אמרה לו שהיא צריכה להביא אותו למקום בטוח. הדלתות שבמכונית היו תקועות בבוץ ובגג נוצר סדקים ושברים שגרמו לגשם להיכנס. ברק פגע במכונית והסיט אותם מהכביש. פרסי הסתכל על חברו גרובר שנטף מפיו דם פרסי קרא בשמו של גרובר אך הוא לא ענה לו לפתע פרסי קולט את הדמות הגדולה והשחורה שרודפת אחריהם מתקדמת והצליח לראות את קרניו. אימו של פרסי אמרה לפרסי לצאת מהמכונית דרך צד הנוסע כי כל הדלתות היו תקועות ולא היה אפשר לפתוח וכשייצא שילך לעץ אורן גדול שהצביעה עליו ואמרה וכשתגיע אליו תראה בית חווה גדול שם תהיה בטוח, רוץ ואל תסתכל לאחור. פרסי לא הסכים לעזוב אותה ואת גרובר ואמר לה שתעזור לסחוב את גרובר. הם יצאו מהמכונית והוציאו את גרובר ורצו כאשר תוך כדי שהם סוחבים אותו. הדבר שרדף אחריהם כבר התקדם מאוד ופרסי יכול היה לראות אותו בבירור ונזכר שהמורה שלו ללטינית סיפר להם סיפור ובסיפור המפלצת הזאתי הייתה הדמות הראשית בסיפור אבל פרסי לא הצליח להאמין שהוא באמת אמיתי... המפלצת הסתערה על פרסי וברגע האחרון פרסי קפץ הצידה לפני שהקרניים היו פוגעות בו המפלצת קלטה את אימו של פרסי, אימו של פרסי הפסיקה לסחוב את גרובר והלכה לצד אחר כדי שהמפלצת לא תפגע בו, המפלצת רצה לאימו של פרסי, היא ניסתה להתחמק אך המפלצת למדה מהמקרה הקודם עם פרסי ותפסה אותה בצוואר בזמן שפרסי עמד קפוא מפחד והלם ואימו הצליחה להגיד לפרסי-"רוץ"- והמפלצת סגרה את ידה ואימו התפוגגה אל מול עיניו והפכה לאור, דמות זהובה ופשוט נעלמה. פרסי הפסיק לפחד וכעס פרסי החליט לנצח ולחסל את המפלצת, הוא השתלט עליה וחיסל אותה והמפלצת התחילה להתפורר אך לא כמו אימו ופרסי סחב את גרובר כאשר תוך כדי בוכה על אימו והלך לאן שאימו אמרה לו ללכת והתמוטט במרפסת עץ של החווה.
לדעתי אירוע זה הוא אירוע מרכזי בגלל שפרסי איבד את אימו זה נתן לו כוח, רצון ותקווה לנסות לחזיר את אימו ולצאת למסע שמסכן את חייו.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהאירוע המרכזי שבחרתי זה המשפט.
השבמחקשאנה הייתה בת 13 הביאו אותה לעולם רק בשביל שתתרום איברים לקייט.
עקב המשפט ושאר הדברים האחרים המשפחה התדרדרה לעישון לסמים אלכוהול.
והבנתי שקיים ביקשה מאנה לתבוע את הוריה כי היא רצתה למות.
לאימה היה ממש קשה לקבל את זה ובכל זאת קיבלה והופרדה ממנה.
העלילה מסתיימת בזה שקייט מתה ואנה זוכה במשפט.
האירוע המשמעותי שבחרתי לתאר הוא פגישתם של הארי רון והרמיוני בתחנת הרכבת, ברציף 9 ושלושה-רבעים, המוביל להוגוורטס. באירוע משפחתו של רון המונה את אמו, אביו ו2 אחיו התאומים הגדולים ממנו, פוגשים בהארי ועוזרים לו להגיע לרציף הסודי. הארי ורון מתחברים ועולים יחדיו לקרון הרכבת, אליהם לקרון מצטרפת הרמיוני, והם מתחברים מיד. בחרתי דווקא באירוע זה כי הוא הבסיס להמשך הספר והסדרה בכלל. החברות שנרקמה בין שלושת הילדים היא ייחודית, אמיתי ואמיצה. לולא היו נפגשים או מתחברים כך, כל הסדרה הייתה נראית שונה מכוון שהיא מושתת על חברות האמת שבין ה-3. בכל הספרים העתידיים ובמיוחד בספר זה, החברות שביניהם מצילה את כולם. החברות שלהם מלמדת על שיתוף פעולה והדדיות.
השבמחקזהו אינו האירוע המרכזי בסיפור אך הוא המשמעותי ביותר בעיניי כיוון שערך החברות הוא זה שהפך את הארי לאדם שהוא.
יכולתי להתחבר במיוחד למקרה זה מכוון שהארי מגיע למקום חדש, עולם חדש ורון והרמיוני מנוסים בתחום כך שהם עזרו לו להתאקלם בעולם החדש. התחושה להכיר חברים לפני ההגעה למקום שונה גורמת להרגשה טובה ובטוחה יותר ולדעתי הארי לא היה גדל להיות הקוסם הדגול שהוא, החבר הנאמן, אמיץ לב ונחוש ללא ההיכרות עם רון והרמיוני. אירוע זה גרם לי להבין כמה רגע קטן יכול להשפיע על מהלך חיינו לעד ושלחברות חזקה יש יותר ממה שהיא נראית על פני השטח.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהאירוע המרכזי שבחרתי הוא שאלסקה נהרגת בתאונת דרכים. הכל התחיל כשהם היו באסם ושיחקו יום הכי גרוע/יום הכי שמח וכשהגיע התור של אלסקה לספר את היום הכי גרוע היא סיפרה שכשהיא הייתה בת 8 היא ראתה את אמא שלה שקיבלה שבץ מוחי אז היא מאשימה את עצמה בכך שאמר שלה מתה אז באותו היום שמיילס שמע אותה צורחת שהיא פישלה היא גם שתתה יין סידר תות כמה דקות מאוחר יותר ג׳ייק חבר שלה התקשר אליה להזכיר לה שיש לאמא שלה אזכרה והיא התעצבנה בגלל שהיא שחכה שיש לאמא שלה את האזכרה אז היא נסעה ובדרך הייתה משאית שהתהפכה והייתה ניידת משטרה שבאה לעזור אבל אז היא כתבה בספרה "גנרל במבוך" את התשובה ליציאה מהמבוך, "ישיר ומהיר״ אז היא חשבה שזה היה הפיתרון של המבוך הזה.
השבמחקאני בחרתי להציג את: קלטת מספר 4 פרק ב'.
השבמחקהאנה אהבה לכתוב שירה
היא הייתה יושבת ב"מונה" וכותבת.
כתיבת השירה מקור שמחה עבורה.
עד ששיר שכתבה פורסם בלי רשותה בעלון שריאן ערך – " אבדות ומציאות" שנגנב ממנה.
ריאן מוצא אותו במחברת של האנה, כחלק מהחלפת שירים שהם כתבו, הוא מנתח איתה את השיר, ריאן מבין את עומק השיר וכמה הוא אישי אבל מחליט לפרסם אותו בכל זאת.
מורים נתנו לתלמידים לקרוא את השיר של האנה ולנתח אותו, מר פורטר אפילו אמר "שקריאת שיר פרי עטו של תלמיד אלמוני בבית הספר, מקבילה לקריאת שיר קלאסי פרי עטו של משורר מת"
רבים הסתכרנו מי כתב:
- מה פורטר חיכה בתקווה שמישהו יודה שכתב אותו
- לכמה אנשים ריאן סיפר
- אחרים ניסו לנחש ואף כתבו פרודיות על השיר ודיקלמו אותו יום אחרי יום באיזו אנה, בכוונה להרגיז אותה,והיא נאלצה להתעלם מהם.
מה שמשך אותי בקטע הזה זה שזה אולי לא סיפור כזה גדול ובטח לא מהדרמטים בספר, אבל היא מביע את השבר של האנה כי בשלב הזה, בית הספר כבר לא היה חוף המבטחים, גם לא הבית שלה אחרי מעללי הצילום של טיילר, ועכשיו גם המחשבות שלה הופכות ללעג.
ואף אחד לא בה לעזרתה.
היא הייתה לבדה
לדעתי זו נקודת השבר, האנה שעד אותו רגע עוד היתה בה מידת אופטימיות, מאבדת כל אמון באחרים ונשארת בודדה.
אריאל כהן-אשמת הכוכבים
השבמחקהאירוע המשמעותי שבחרתי הוא שגאס והייזל טסים לאמסטרדם. כשהייזל וגאס נפגשו לאחר כמה ימים היא גילתה לו על הספר האהוב עלייה. כשגאס התחיל לקרוא את הספר גם הוא נשאב עליו ואהב אותו כמעט כמו הייזל. גאס הצליח להשיג את המייל של הסופר כדי לנסוע עם הייזל לראות אותן, הוא קבע פגישה עם המזכירה שלו. וגאס והייזל טסו ביחד לאמסטרדם שם עשו חיים ונהנו והגיעו לפגישתם עם הסופר. הסופר קיבל אותם בגסות רוח ולא ענה על שאלותיהם, היה שיכור ולא הקשיב למילה שלהם. בסוף הספר מבינים למה הסופר התנהג בצורה כזאת, לאחר שגאס נפטר הסופר טס במיוחד אל הייזל כדי להביא לה מכתב שגאס כתב בשבילו על הייזל. הייזל לא רצתה להקשיב עד שהסופר אמר לה למה התנהג בצורה כזו כשבאו לבקר אותו. הסופר אמר שלפני הרבה שנים הייתה לו בת שגם נפטרה מסרטן והיא ההסבר לדמותה של אנה, הדמות הראשית בספר "מכאוב מלכותי" ובגלל זה קשה לו לדבר על הספר הייזל הבינה ויעצה לו לכתוב ספר המשך.והספר נגמר ברגע שהייזל קוראת את המכתב של גאס. זה אירוע משמעותי מכיוון שרוב הספר מבוסס על האירוע הזה ובגלל זה הוא גם מוזכר בסוף וסוגר את הספר. זה היה בין הרגעים שהכי אהבתי, במיוחד בסוף, כל המחשבות והדברים הלא טובים שחשבתי על הסופר, בסוף השתנו בשניה שהבנתי שהוא מזדהה עם הייזל.
אשמת הכוכבים זה ספר מרתק, מרגש במיוחד, סוחף, מעניין ומציאותי. הוא ספר לא קל שמשפיע הרבה על הרגשות במהלך הקריאה. מאוד הצלחתי להתחבר לסיפור כי חלקו יכול לקרות גם במציאות, אולי לא ברמה כזאת אבל בהחלט יכול לקרות. הייזל וגאס חולקים סיפור אהבה מרגש עד דמעות וכל אחד יכול להזדהות לסיפור בדרך כלשהי. בסופו של דבר אני שמחה שיצא לי לקרוא אותו.
אופיר בלאוס - הגיבן מנוטרדאם
השבמחקלחלק הזה בחרתי בקטע שבו קואסימודו הציל את אסמרלדה מהוצאה להורג. הקטע הזה לדעתי הוא ההתחלה של הקטע המרכזי של הסיפור.
אסרלדה נתפסת אחרי שנראתה משקה את קואסימודו אחרי שהוא הוצלף בפומבי. קלאודה פרולו תופס אותה ולוקח אותה איתו. אחר כך, אסמרלדה מקבלת עונש מוות על שהיא מכשפה (למרות שהיא לא) והיא תוצא להורג בתלייה בפומבי.
שניות לפני שהיא מוצאת להורג, קואסימודו מגיע ומציל אותה. דבר זה גרם ל״כאוס״ בעיר: הקבצנים כעסו על כך שקואסימודו עושה הכול כדי לא להחזיר את אסמרלדה אליהם למרות שהיא רוצה לחזור למשפחה שלה, וקלאודה פרולו מחפש את אסמרלדה בכל פינה כדי להרוג אותה.
הקטע הזה לדעתי היה הכי מעניין בסיפור, וגם הכי אהבתי לקרוא אותו.
אירוע מרכזי לספר שבועת האדרה מאת דורית אורגד
השבמחקמגישה: עמית ביאלו
"...עוד לא הספקנו להתאבל כראוי על מותו של טריקו (אחינו הקטן) ואסון נוסף פקד אותנו. מחלה שלא ידענו את מקורה, תקפה כמה מילדים והנשים שהלכו ונחלשו מיום ליום. הייתה זו מחלה מדבקת ,מגיפה, וגם אימא שלנו הייתה בין החולים. רק מעטים החלימו ממנה. אימא - לא נמנתה עליהם...
...השתדלתי להיות קרוב כל הזמן אל למלם ואיסיאס (אחותי ואחי הנותרים) . אך בעוד שלמלם לא עזבה אותי, דומה היה שאחי מבקש להתרחק ממני. למעשה הסתייג מכולם. יכולתי להבין ללבו...
...המזון שהבאנו איתנו כמעט אזל ומזה יומיים שלא עברנו ליד נחל. למלם התלוננה על צמא, ואני הצלחתי להשיג למענה, מידי אישה שהכרתי , מעט מים. שלנו נגמרו ביום קודם....
...מדוע לקח מאיתנו אלוהים את אימא שלנו ואת טריקו? שאלה למלם בעיניים דומעות, כל כך אהבתי אותם!...
...חכי למלם, שנבוא לארץ ישראל. תראי שיהיה לך כל כך טוב שם, שלא תחשבי על הדברים הרעים, ולא תזכרי אותם עוד...
"...בדרך הזו שאנחנו הולכים בה עכשיו?" שאלה למלם את ממו, והמשיכה – "יותר טוב שיישארו באתיופיה", בכתה למלם ביאוש, "שלא ימותו גם הם!", ואכן כבר אי אפשר היה להכיר את השיירה שלנו מרוב אובדן ותלאות שנפלו בחלקה מאז שיצאנו לדרך...
...אחדים מאתנו נשאו בקושי את רגליהם, והיו כמה זקנים שנאלצו להשאיר בדרך מכיוון שלא יכלו עוד ללכת...
"...אם נמשיך ללכת כך עד הערב וגם בלילה נגיע בבוקר לגבול", אמר מורה הדרך.
...מילים אלה כמו עוררו אותנו , אף על פי שהיינו חלשים צמאים ורעבים , גררנו את רגלינו הלאה בלי לעצור. כך התקדמנו עד לחשכה והמשכנו גם לתוך הלילה...
...ופתאום צצו מתוך העלטה אנשים ושמענו קול צעקה: שודדים! אותו רגע רק חשבתי שעלי להגן על למלם. קראתי לאחי שיבוא לעזור לי, אך לא ראיתי אותו . אמבאו ( חבר לדרך ) עמד לידי. תפסתי בזרועותיו של חברי והשבעתיו בשבועה הקדושה שלנו: " אדרה" אדרה אמבאו, אתה תדאג ללמלם ותשגיח עליה כל הדרך ותהיה אחראי לה עד שמישהו מהמשפחה שלנו יגיע לארץ ישראל וישחרר אותך מהשבועה.
הספקתי עוד לשמוע את הסכמתו של אמבאו כשהופיע למולי שודד, ואנחנו התחלנו להתגושש. ...נלחמתי נואש להגן על למלם אולי גם לאפשר את בריחתה... "
בחרתי בקטע זה כאירוע מרכזי בסיפור, היות והוא מציג, מצד אחד, את תלאות יהודי אתיופיה במסע עלייתם ארצה, ומצד שני את הנחישות שלנו להוביל מבצע להצלת יהודים.
כמו כן, כפי שציינתי בתקציר, אירוע זה גם מציג את התבגרותו של ממו במהלך המסע והיותו נער אמיץ.
אירוע זה מרגש וממחיש את הזמן, המקום והתרבות של העדה האתיופית - "שבועת האדרה" הוא שבועה קדושה, ערך דומיננטי בתרבות עולי אתיופיה, ערך המתייחס לנאמנות של אדם להבטחה שהוא מבטיח, למילת הכבוד שלו, ולמחויבות הטוטלית לשבועה שנשבע. מי שנשבע "בשבועת האדרה" מוכן למסור את נפשו, ובלבד שלא להפר אותה.